מאיפה מתחילים?
קמתי בבוקר והחלטתי לחפש את עצמי.
לא צריך ללכת רחוק! -אני מאוד קרוב לעצמי.
אז למה לי לחפש בכלל ...?
אולי בגלל שאני מרגיש לפעמים לא שלם.
איך אני יודע אם אני שלם או לא? - זה קל, אני שלם כאשר אני שמח!
מקור השמחה יכול להיות חיצוני - מסיבה, סרט טוב, מוסיקה נעימה, ספר מעניין, כוס יין, חברה של אדם אהוב, ...
אך במקרים כאלה, כאשר הסיבה החיצונית נגמרת או עוברת, גם השמחה יורדת.
מסקנה - השמחה צריכה להיות קשורה לשלמות עצמית. אם אני שלם עם עצמי, אני מרגיש שמח.
אני יכול להיות שלם עם עצמי בתחום המשפחה אך פחות שלם עם עצמי בתחום הפרנסה.
מעניין כמה אני שלם עם עצמי במעגל החברתי או ביחס שלי לעם שלי. מה קורה עם עולם האמונה הפנימי שלי?
האם אני שלם בקשר שלי עם אלוהים?
אופס! זה פתאום נהיה גדול קצת ...
דברים חשובים שעוברים לידינו, אבל הם ממש אנחנו.
למעשה, אף אחד לא יעזור לי באמת להיות שמח.
אם השמחה קשורה לשלמות והשלמות היא פנימית בכל מעגלי החיים, אני צריך להתחיל לברר עם עצמי מה המקום שלי והיחס שלי לגבי כל מעגל בחיים שלי.
אם אני עוסק במעגלים שונים שכולם סביבי, כנראה שאני המרכז שלהם.
זה נכון לכל אדם בעולם. כל אדם הוא מרכז כל מעגלי החיים שלו.
ומה מכיל את כל המעגלים בעולם? - המציאות. ההויה.
כל אדם מתייחס למעגלי החיים שלו באופן סובייקטיבי.
האם יש איזה כללים שנכונים לכולנו?
- כנראה שזה משהו שאצטרך לחשוב עליו ...
והמציאות, ההויה, גם אותה ניתן לבחון מכיוונים שונים.
אנסה לתמצת את נקודת המבט שלי על העניין לשלוש מילים:
את אותיות המילה 'הויה' אפשר לסדר ב-12 אופנים שונים (הויה, הוהי, ...). את המספר 12 אפשר להפוך לאותיות (גימטריא) - 'זה'.
המילה 'אדם' שווה בערך מספרי למילה 'מה'.
ראשי התיבות של שמי המלא - שחל יצחק שפירא - 'שיש'.
כך נולד רעיון הכותרת - 'זה מה שיש' - בחינת המציאות מבחוץ פנימה או מבפנים החוצה, מנקודת המבט הישראלית שלי, בנסיון להתוויית דרך לשלמות אישית לאדם השייך להויה.
קמתי בבוקר והחלטתי לחפש את עצמי.
לא צריך ללכת רחוק! -אני מאוד קרוב לעצמי.
אז למה לי לחפש בכלל ...?
אולי בגלל שאני מרגיש לפעמים לא שלם.
איך אני יודע אם אני שלם או לא? - זה קל, אני שלם כאשר אני שמח!
מקור השמחה יכול להיות חיצוני - מסיבה, סרט טוב, מוסיקה נעימה, ספר מעניין, כוס יין, חברה של אדם אהוב, ...
אך במקרים כאלה, כאשר הסיבה החיצונית נגמרת או עוברת, גם השמחה יורדת.
מסקנה - השמחה צריכה להיות קשורה לשלמות עצמית. אם אני שלם עם עצמי, אני מרגיש שמח.
אני יכול להיות שלם עם עצמי בתחום המשפחה אך פחות שלם עם עצמי בתחום הפרנסה.
מעניין כמה אני שלם עם עצמי במעגל החברתי או ביחס שלי לעם שלי. מה קורה עם עולם האמונה הפנימי שלי?
האם אני שלם בקשר שלי עם אלוהים?
אופס! זה פתאום נהיה גדול קצת ...
דברים חשובים שעוברים לידינו, אבל הם ממש אנחנו.
למעשה, אף אחד לא יעזור לי באמת להיות שמח.
אם השמחה קשורה לשלמות והשלמות היא פנימית בכל מעגלי החיים, אני צריך להתחיל לברר עם עצמי מה המקום שלי והיחס שלי לגבי כל מעגל בחיים שלי.
אם אני עוסק במעגלים שונים שכולם סביבי, כנראה שאני המרכז שלהם.
זה נכון לכל אדם בעולם. כל אדם הוא מרכז כל מעגלי החיים שלו.
ומה מכיל את כל המעגלים בעולם? - המציאות. ההויה.
כל אדם מתייחס למעגלי החיים שלו באופן סובייקטיבי.
האם יש איזה כללים שנכונים לכולנו?
- כנראה שזה משהו שאצטרך לחשוב עליו ...
והמציאות, ההויה, גם אותה ניתן לבחון מכיוונים שונים.
אנסה לתמצת את נקודת המבט שלי על העניין לשלוש מילים:
את אותיות המילה 'הויה' אפשר לסדר ב-12 אופנים שונים (הויה, הוהי, ...). את המספר 12 אפשר להפוך לאותיות (גימטריא) - 'זה'.
המילה 'אדם' שווה בערך מספרי למילה 'מה'.
ראשי התיבות של שמי המלא - שחל יצחק שפירא - 'שיש'.
כך נולד רעיון הכותרת - 'זה מה שיש' - בחינת המציאות מבחוץ פנימה או מבפנים החוצה, מנקודת המבט הישראלית שלי, בנסיון להתוויית דרך לשלמות אישית לאדם השייך להויה.
