לפני יותר מחצי שנה פתחתי את הבלוג מתוך כוונה להתמיד.
אחרי שתי רשימות נתקעתי.
למה נתקעתי?
- רציתי לתאר איזשהו תהליך מתוך סוג של חוויה עצמית. דיברתי על הרצון שלי ואז שאלתי את עצמי: "למה אני רוצה?".
השאלה הזאת תקעה אותי.
לא ידעתי לענות לעצמי למה אני רוצה לכתוב בלוג.
יכולתי להסביר למה זה טוב, למה זה חשוב, איך זה מועיל לכל מיני מטרות, ...
לא יכולתי לתת לעצמי תשובה אמיתית שהניחה את דעתי.
זה די תִּסְכֵּל אותי.
אני אוהב להבין. ביחוד את עצמי. ואם אין לי סיבה טובה למה אני כותב, אולי אני לא צריך לכתוב.
הפסקתי.
במשך הזמן שחלף מאז הבנתי שלא נתקעתי. פשוט תקעתי את עצמי!
הבנתי שעל הרצון אי אפשר לשאול את השאלה "למה?" (אפשר לשאול, אבל לעולם לא נקבל באמת תשובה). הרצון מגיע מתוכנו, מנקודה פנימית שלכאורה איננה בשליטתנו.
מגיע איזה רעיון, איזו שאיפה, איזו תשוקה למשהו.
לא צריך לחפש לזה הסבר - זה פשוט מופיע.
בהחלט ייתכן שהרצון משתנה לפי הגיל שלנו, לפי הסביבה שלנו, לפי השקפות העולם שלנו, לפי רמת המוסר שלנו, לפי הדימוי העצמי שלנו ועוד שאר השפעות שונות.
הנסיבות לא ממש משנות.
מה שמניע אותנו מבפנים זה הרצון וכנראה שכשהוא מופיע כבר אי אפשר לבטל אותו.
התברר שאין לי בחירה ברצון. הבחירה שלי מתחילה רק אחרי שהוא הופיע.
בהנחה שאני מודע לרצון, אני יכול לבחון האם הוא אמיתי? האם הוא מתאים לי? האם הוא נכון לי?
כמובן שמיד נשאלות שאלות כמו: מה זה אמיתי? האם יש אמת אחת? האם יש איזשהו קריטריון לאמת? איך בכלל אפשר לדעת אם משהו נכון? ...
לפני שנתמודד עם השאלות האלו ואחרות, אולי ננסה להבין את המצב דרך דוגמא לסיטואציה פשוטה:
ילד בן 4 מתעורר בשעה 06:00 בבוקר בשבת, מעיר את ההורים שלו למורת רוחם ואומר להם בחיגיגיות שהוא מוכן לגן. תוך כדי הבנת הסיטואציה הם מנסים להסביר לו שהיום שבת ועכשיו 06:00 בבוקר ואין היום גן בכלל.
אין עם מי לדבר. הילד מתחיל לבכות ואומר שהוא רוצה ללכת לגן!
בהקשר שלנו, הופיע רצון אצל הילד. הרצון אמיתי מצד הילד. אפשר להגיד שהוא אפילו נכון עבור הילד. יש רק בעיה טכנית להוציא אותו לפועל ולכן נוכל לומר שהוא לא מתאים.
במקרה של הילד, אפשר לנסות להסביר לו, ללכת להראות לו שהגן סגור, להסיח את דעתו וללנסות לעורר אצלו רצונות אחרים.
מה קורה אצלנו?
איך אנחנו יכולים לדעת מה נכון? מה אמיתי? מה מתאים?
אני חושב שנשאיר את זה לפעם הבאה ...
בברכה ובתקווה,
שחל
(דרך אגב, זו הזדמנות לספר לכם שבמקביל לפעילותי כמאמן/מאפשר לאנשים, לזוגות ולעסקים, אני בונה קורס תחת הכותרת "תודעה ישראלית". הרעיון נולד לא מזמן והקורס נמצא בשלבי גיבוש ראשוניים. אם יש לכם רעיונות או נושאים שהייתם רוצים לפגוש בקורס כזה, אשמח אם תשתפו אותי ...)
אחרי שתי רשימות נתקעתי.
למה נתקעתי?
- רציתי לתאר איזשהו תהליך מתוך סוג של חוויה עצמית. דיברתי על הרצון שלי ואז שאלתי את עצמי: "למה אני רוצה?".
השאלה הזאת תקעה אותי.
לא ידעתי לענות לעצמי למה אני רוצה לכתוב בלוג.
יכולתי להסביר למה זה טוב, למה זה חשוב, איך זה מועיל לכל מיני מטרות, ...
לא יכולתי לתת לעצמי תשובה אמיתית שהניחה את דעתי.
זה די תִּסְכֵּל אותי.
אני אוהב להבין. ביחוד את עצמי. ואם אין לי סיבה טובה למה אני כותב, אולי אני לא צריך לכתוב.
הפסקתי.
במשך הזמן שחלף מאז הבנתי שלא נתקעתי. פשוט תקעתי את עצמי!
הבנתי שעל הרצון אי אפשר לשאול את השאלה "למה?" (אפשר לשאול, אבל לעולם לא נקבל באמת תשובה). הרצון מגיע מתוכנו, מנקודה פנימית שלכאורה איננה בשליטתנו.
מגיע איזה רעיון, איזו שאיפה, איזו תשוקה למשהו.
לא צריך לחפש לזה הסבר - זה פשוט מופיע.
בהחלט ייתכן שהרצון משתנה לפי הגיל שלנו, לפי הסביבה שלנו, לפי השקפות העולם שלנו, לפי רמת המוסר שלנו, לפי הדימוי העצמי שלנו ועוד שאר השפעות שונות.
הנסיבות לא ממש משנות.
מה שמניע אותנו מבפנים זה הרצון וכנראה שכשהוא מופיע כבר אי אפשר לבטל אותו.
התברר שאין לי בחירה ברצון. הבחירה שלי מתחילה רק אחרי שהוא הופיע.
בהנחה שאני מודע לרצון, אני יכול לבחון האם הוא אמיתי? האם הוא מתאים לי? האם הוא נכון לי?
כמובן שמיד נשאלות שאלות כמו: מה זה אמיתי? האם יש אמת אחת? האם יש איזשהו קריטריון לאמת? איך בכלל אפשר לדעת אם משהו נכון? ...
לפני שנתמודד עם השאלות האלו ואחרות, אולי ננסה להבין את המצב דרך דוגמא לסיטואציה פשוטה:
ילד בן 4 מתעורר בשעה 06:00 בבוקר בשבת, מעיר את ההורים שלו למורת רוחם ואומר להם בחיגיגיות שהוא מוכן לגן. תוך כדי הבנת הסיטואציה הם מנסים להסביר לו שהיום שבת ועכשיו 06:00 בבוקר ואין היום גן בכלל.
אין עם מי לדבר. הילד מתחיל לבכות ואומר שהוא רוצה ללכת לגן!
בהקשר שלנו, הופיע רצון אצל הילד. הרצון אמיתי מצד הילד. אפשר להגיד שהוא אפילו נכון עבור הילד. יש רק בעיה טכנית להוציא אותו לפועל ולכן נוכל לומר שהוא לא מתאים.
במקרה של הילד, אפשר לנסות להסביר לו, ללכת להראות לו שהגן סגור, להסיח את דעתו וללנסות לעורר אצלו רצונות אחרים.
מה קורה אצלנו?
איך אנחנו יכולים לדעת מה נכון? מה אמיתי? מה מתאים?
אני חושב שנשאיר את זה לפעם הבאה ...
בברכה ובתקווה,
שחל
(דרך אגב, זו הזדמנות לספר לכם שבמקביל לפעילותי כמאמן/מאפשר לאנשים, לזוגות ולעסקים, אני בונה קורס תחת הכותרת "תודעה ישראלית". הרעיון נולד לא מזמן והקורס נמצא בשלבי גיבוש ראשוניים. אם יש לכם רעיונות או נושאים שהייתם רוצים לפגוש בקורס כזה, אשמח אם תשתפו אותי ...)
